עקירת שן בינה תחתונה - כרוכה בסיכון לפגיעה בעצב שעובר ממש בסמיכות לשורשי השן (אצל כולם – ברמה כזו או אחרת). אותו עצב אחראי לעצבוב תחושתי בלבד בשפה ובסנטר. עצב נוסף, שעובר בשדה הניתוח מהצד השני של השן, הינו העצב האחראי לתחושה ל-2/3 הלשון הקדמיים באותו צד. 

בכל עקירת שן בינה תחתונה יש סיכון לשינוי תחושתי בשפה/סנטר/לשון. במידה שזה חלילה קורה, אין שינוי במראה הפנים ובהפעלת שרירי הפנים. יש שינוי בתחושה בלבד – המטופל הוא היחיד שיודע שמשהו השתנה. זה מתבטא בתחושה מופחתת ברמות שונות בשפה-סנטר ו/או לשון בצד העקירה.

ברוב המקרים התחושה חוזרת, אך יכולים לעבור מספר חודשים עד שהתחושה חוזרת לקדמותה. במיעוט המקרים, מתוך המטופלים שסובלים מפגיעה תחושתית, השינוי התחושתי יישאר לתמיד.

עקירת שן בינה עליונה –

בעקירת שן בינה עליונה, להבדיל משן בינה תחתונה, אין סיכון לפגיעה עצבית כלשהי. הסיכון שקיים במיעוט המקרים הוא שיווצר קשר בין חלל הפה לחלל הסינוס שנמצא ממש מעל שורשי השן.

במידה שנוצר קשר בין שני החללים, ניתן לסגור אותו עוד במעמד העקירה באמצעות פרוצדורה כירורגית.

וכאן מגיע יתרונו של הכירורג פה ולסת – הכירורג יודע להתמודד עם סיבוך זה במעמד העקירה. לעומת זאת, רוב רופאי השיניים הכלליים יפנו במצבים כאלו את המטופל לכירורג פה ולסת להמשך טיפול.

במידה שהטיפול נדחה למועד אחר, הקשר הזה שנוצר בין חלל הפה לחלל הסינוס עלול להתבטא במעבר של נוזלים מחלל הפה לאף בזמן שתייה, מעבר של אוויר בין שני החללים שגורם לשינוי בפונטיקה ואי נוחות למטופל. בנוסף, כאשר דוחים את הטיפול המיידי, המשמעות, ברוב המקרים, היא שיהיה צורך בטיפול בהרדמה כללית לסגירת הקשר בין שני החללים.